פסק-דין בתיק עב"ל 40854-09-12

השופטת רונית רוזנפלד

1.      למערערת ולבן זוגה שולמה גמלת הבטחת הכנסה במשך תקופה ארוכה, בת כ-11 שנים. במהלך התקופה נמצאה המערערת זכאית לקצבת נכות מעבודה, בגין פגיעה בעבודה ובעדה שולם לה מענק. המשיב (להלן: המוסד לביטוח לאומי או המוסד) ניכה מקצבת הנכות מעבודה חלק מן המענק ששולם למערערת, וכן חלק מגמלת הבטחת הכנסה ששולמה לבני הזוג. טענות המערערת כנגד הניכויים מקצבתה נדחו על ידי בית הדין האזורי. בית הדין האזורי קבע כי הניכויים שניכה המוסד מקצבת נכות מעבודה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין (השופט אסף הראל; בל' 1833-08). על קביעות אלה של בית הדין האזורי סב הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית הרלוונטית כפי שפורטה בפסק הדין

2.      המערערת נפגעה בתאונת דרכים ביום 10.5.1994, ופגיעתה הוכרה כתאונה בעבודה (להלן: התאונה). ביום 2.12.1997 קבעה ועדה רפואית כי למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 10%, בתחולה מיום 2.12.1997. בעקבות פגיעה זו שולם למערערת בחודש מרץ 1998 מענק מכוח הוראת סעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995, בסך 17,093 ש"ח וכן פיצוי בסך 214 ש"ח. מענק זה שווה ל-70 קצבאות המגיעות למערערת בגין דרגת הנכות שנקבעה לה.

בחודש אפריל 1999 הגיש בעלה של המערערת, מר אלי בוחבוט, תביעה לגמלת הבטחת הכנסה. התביעה אושרה, ולבני הזוג שולמה גמלת הבטחת הכנסה מחודש מאי 1999 ועד לחודש מרץ 2010, פרט לחודשים פברואר, מרץ ואפריל 2007 בה נשללה הגמלה מפאת שימוש ברכב.

ביום 19.6.2001 הגישה המערערת בקשה לדיון מחדש בשל החמרת מצב, בהתאם להוראת תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. ביום 15.10.2007 קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי למערערת דרגת נכות זמנית בשיעור 20% מיום 19.6.2001 ועד ליום 31.12.2007. בעקבות קביעה זו נמצאה המערערת זכאית לקצבת נכות מעבודה באופן רטרואקטיבי, ולתשלום בהתאם בסך 54,389 ש"ח. מכיוון שתקופת הזכאות לקצבת נכות מעבודה חופפת את התקופה בה שולמה למערערת ולבעלה גמלת הבטחת הכנסה, ניכה המוסד מסכום זה סך 46,404 ש"ח בגין גמלת הבטחת ההכנסה ששולמה. לאחר ניכוי זה נותרה לזכות המערערת יתרה בסך 7,985 ש"ח אשר הועברה לידיה.

בחודש נובמבר 2008 נקבע כי דרגת נכותה היציבה של המערערת בשל הפגיעה בעבודה היא בשיעור 20%. המערערת נמצאה זכאית להפרשי קצבת נכות מעבודה בסך 8,585 ש"ח בגין שנת 2008. מסכום זה ניכה המוסד סך 7,160 ש"ח בגין המענק ששולם למערערת. כמו כן נוכה סך 1,335 ש"ח בגין גמלת הבטחת הכנסה ששולמה למערערת ולבעלה באותה תקופה.

ביום 26.1.2009 נקבעה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 30%, בתחולה מיום 19.6.2001. לפיכך נמצאה המערערת זכאית להפרשי קצבת נכות מעבודה בסך 33,113 ש"ח. מסכום זה ניכה המוסד סך 33,111 ש"ח בגין גמלת הבטחת הכנסה ששולמה למערערת ולבעלה בתקופה זו.

3.      להשלמת התמונה יצוין כי בגין תאונת הדרכים שהוכרה כפגיעה בעבודה נפסק למערערת פיצוי לפי חוק פיצוי לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד). בפסק דינו של בית משפט השלום בעניינה של המערערת נקבע, כי מהסכומים שנפסקו לה  יש לנכות סכומי כסף שהתקבלו על ידה מהמוסד לביטוח לאומי (תא 3151/98).

טענות הצדדים ופסק הדין של בית הדין האזורי

4.      המערערת טענה בבית הדין האזורי, כי אין להחיל בעניינה את הוראות סעיפים 320 ו-321 לחוק הביטוח הלאומי, בדבר איסור על תשלום כפל גמלאות, וכי אין לראות בקצבת הנכות מעבודה "הכנסה" לעניין חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1981. זאת, משום שקצבת הנכות בעבודה משולמת בשל תאונה לפי חוק הפלת"ד. לגישתה, במקרה כזה זכאי המוסד לשיפוי מהמזיק בגובה כספי הגמלה שהמוסד שילם וישלם למערערת. זכות זו שקמה למוסד מאיינת את קצבת הנכות מעבודה ומותירה את גמלת הבטחת הכנסה כגמלה היחידה. עוד נטען כי גמלת הבטחת הכנסה משולמת למערערת ללא קשר לדרגת הנכות שנקבעה לה בעקבות התאונה. לאור זאת, אין 'כפל גמלאות' בעניינה. כמו כן נטען, כי המוסד ניכה שלא כדין את סכום המענק שקיבלה מן הסכום שנזקף לזכותה כקצבת נכות בעבודה. גובה המענק קוזז מסך הפיצוי שנדרש המזיק לשלם לה, ולפיכך אין לנכותו פעם נוספת. עוד נטען כי חלה התיישנות על זכותו של המוסד לקזז כל חלק מהמענק, משום שחלפו תשע שנים ממועד התשלום ועד למועד הניכוי.

המוסד טען, כי אין קשר בין חוק הפלת"ד ופקודת הנזיקין לבין חוק הבטחת הכנסה. לקונסטרוקציה לה טוענת המערערת אין אחיזה בדין. ניתן לנכות כל סכום הכנסה מגמלת הבטחת הכנסה של מי שנמצא זכאי לה, ואין נפקות לשאלה האם זכאי המוסד לחזור ולתבוע צד שלישי בתביעת שיבוב.

5.      בפסק דינו עמד בית הדין האזורי על כך, שזכותו של המוסד לחזור למזיק בשל גמלאות ששילם וישלם למערערת אינה מעניינה של המערערת, כל עוד הפיצוי שמשולם לה בתוספת הגמלאות אינו פיצוי בחסר. זכות זו אינה מעלימה את העובדה ששולם לה כפל גמלאות. השאלה האם מדובר בכפל גמלאות אם לאו אינה מוכרעת על סמך מקור המימון של הגמלה. משום שקצבת נכות מעבודה מהווה הכנסה לא נפל פגם במסקנת המוסד, כי נוכח סכומי קצבת הנכות מעבודה שלהם נמצאה המערערת זכאית שולמה לה גמלת הבטחת הכנסה ביתר. ככל שהמחוקק היה מבקש להחריג תשלום גמלה כלשהי מניכוי לפי סעיף 321 לחוק הביטוח הלאומי או לפי סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה, היה עושה כך מפורשות. על כן, היה רשאי המוסד לנכות סכומים אלה מגמלת הבטחת ההכנסה ששולמה למערערת ביתר.

אשר לטענות המערערת בנוגע לניכוי סכום המענק מסכום קצבת הנכות מעבודה לה נמצאה זכאית נקבע, כי לאור דרגת הנכות בשיעור 10% שנקבעה לה, המענק שיקף תשלום חד פעמי של הקצבה החודשית לתקופה בת 70 חודשים, שתחילתה ביום 11.9.1997 וסיומה בחודש מרץ 2003. משום שדרגת הנכות של המערערת הועלתה, היא נמצאה זכאית באופן רטרואקטיבי לקצבת נכות בעבודה החל מיום 19.6.2001. לאור זאת, למשך 25 חודשים נוצרה חפיפה בין תשלומי הקצבה החודשיים ובין המענק ששולם. לפיכך, היה רשאי המוסד לנכות את החלק היחסי של המענק בגין תקופת החפיפה, בתוספת הפרשי הצמדה. ניכוי זה נובע מכך שהמערערת אינה זכאית לתשלום כפל גמלאות, דהיינו, מענק וקצבת נכות מעבודה המשתלמים בו זמנית, בעד אותו פרק זמן בגין התאונה. העובדה כי סכום המענק נוכה מן הפיצוי שנפסק למערערת בגין חוק הפלת"ד משקפת את העיקרון לפיו הנפגע זכאי לפיצוי אחד בגין פגיעתו, ועל כן פעל המוסד כדין. המערערת לא יצאה חסרה מהוראות חוק הפלת"ד או חוק הביטוח הלאומי, משום שהפיצוי ששולם לה בגין התאונה שולם לה במלואו.

לבסוף דחה בית הדין האזורי את טענת ההתיישנות שהעלתה המערערת. אכן, חלפו תשע שנים מהמועד בו קיבלה המערערת את המענק ועד למועד בו ניכה המוסד את חלקו היחסי. ואולם, רק לאחר שלמערערת נקבעה דרגת נכות יציבה בחודש נובמבר 2008 המזכה אותה בתשלום קצבת נכות מעבודה, יכול היה המוסד לשקול לנכות את הסכום העודף של המענק ששולם למערערת. משכך, לא חלפה תקופת ההתיישנות. לאור כלל האמור נדחתה התביעה.

תמצית טענות הצדדים בערעור

6.      לטענת המערערת, אין לראות את קצבת הנכות ששולמה לה כהכנסה, ואין לשלול את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה כאשר משתלמים למבוטח תגמולים מענף ביטוח אחר. על פי סעיף 321 לחוק הביטוח הלאומי, ניתן למוסד לביטוח לאומי שיקול דעת מתי לשלם גמלת הבטחת הכנסה, חרף תשלום קצבה אחרת. לטענתה, כאשר מדובר בתאונת דרכים שהוכרה כתאונה בעבודה, קמה למוסד זכות שיבוב נגד המזיק. במקרה כזה, אין מקום לשלול את קצבת הבטחת ההכנסה, משום שהמוסד יכול לקבל את כספו בחזרה מן המזיק. לפני בית הדין האזורי הוכח כי תשלומי המוסד נוכו מכספי הפיצויים שקיבלה לפי חוק הפלת"ד, ולכן, המענק וקצבת הנכות ששולמו למערערת הוחזרו למוסד מכוח זכותו לשיבוב. משום שהמוסד קיבל בחזרה את אותם כספים, אין כפל גמלאות, ויש להותיר בידיה את גמלת הבטחת ההכנסה. כמו כן, הבטחת הכנסה משולמת ללא קשר לנכות שנגרמה למערערת בתאונה. לפיכך, לא היה מקום לנכות את קצבת הנכות מעבודה מן הגמלה ששולמה למערערת. נוסף על כך, לא היה מקום לנכות את חלק המענק ששולם למערערת, משום שהמוסד לא הצליח להוכיח את הבסיס לניכוי יתרתו. מכיוון שחלפו יותר מ-7 שנים מאז תשלום המענק, התיישנה זכותו של המוסד לקיזוזו מקצבת הנכות מעבודה.

7.      המוסד לביטוח לאומי טוען כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. המוסד מדגיש, כי קצבת הבטחת הכנסה היא קצבה שתכליתה רשת מגן אחרונה. אין מדובר בעניין זה בכפל גמלאות אלא בהכנסה שיש לזקוף למערערת  בתקופה שבה אושרה לה גמלת הנכות מעבודה, בהתאם לשיעור הגמלה לה הייתה זכאית אילו הייתה מקבלת אותה בזמן. זכאותה של המערערת להבטחת הכנסה לא נשללה, אלא קוזזו סכומים ששולמו לה בגין הבטחת הכנסה מקצבת הנכות שהייתה זכאית לה באופן רטרואקטיבי, ונמצא כי היא זכאית להשלמת הכנסה בלבד. על כן מבקש המוסד לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

8.      במסגרת דיון "קדם ערעור" הסכימו הצדדים כי  פסק הדין יינתן על ידי מותב בית הדין על יסוד טענות שנטענו בכתב, וכפי שנרשמו בפרוטוקול במסגרת הדיון בישיבת קדם הערעור. אשר על כן, ניתן בזאת פסק הדין על יסוד טענות הצדדים בהתאם להסכמתם כאמור לעיל.